קישור לדף הפייסבוק העירוני    חודש האזרח הוותיק - לחצו לצפייה באירועים

 

 

קו לקו: דיוקן המוזיאון | אירוע פתיחת תערוכות חדשות

פתיחה: מוצאי שבת, 16 בספטמבר 2017, בשעה 20:00 * נעילה: 3 בפברואר 2018

 

 


 

 

קו לקו: דיוקן המוזיאון

Trait pour trait: Portrait of the Museum

פתיחה: מוצאי שבת, 16 בספטמבר 2017, בשעה 20:00

נעילה: 3 בפברואר 2018

 

 

המילה הלועזית "פורטרט", השגורה בשפות רבות, מקורה במילה הצרפתית portret, שם העצם של צורת הפועל portraire, שמשמעה לצייר או לתאר - והשתלשלות של הביטוי "trait pour trait", המתאר רישום "קו לקו" של דימוי דיוקן. מערך התערוכות הנוכחי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית המבקש לסרטט את דיוקנו של המוזיאון עצמו באמצעות תצוגות ששפתן כוללת סוגים שונים של העתקים ושכפולים. התערוכות המוצגות בוחנות את המוסד מנקודות מבט שונות, ורכיבים שונים במנגנון התצוגה המוזיאלי משמשים בהן כאובייקטים שעל משמעותם הן מנסות לעמוד. בעשותן זאת, התערוכות עצמן מקיימות מערך יחסים מורכב עם המוזיאון, המשמש הן כאובייקט שאת דמותו מתווה האמן, קו לקו, והן כמצע שעליו מתוות התערוכות את נושא מחקרן. התערוכות מציעות שאלות מאתגרות וטעונות על הדרכים שבהן מתכונן המוסד המוזיאלי, על המנגנון שלו ועל משמעותו.


הדס עפרת: לה רוֹטוֹנדה ואני – רמיקס
אסף עברון: רחוב בזל 54
גיא גולדשטיין: Freigedank (החופשי במחשבותיו) / זוכה פרס קשת
דנה יואלי: אולימפיה
אוזיאש הופשטטר: דו-פרצופין
נועה גור: דרכי נראות
יעל בורשטיין: מוֹטוֹת
יאיר ברק: לאחר מעשה
טל סלוצקר: עכשיו
עפרי כנעני: התערבות שימושיות במוזיאון
-----------------------------------------------------------

הדס עפרת: לה רוֹטוֹנדה ואני – רמיקס
הדס עפרת מציג באולם הגדול פרויקט אמנותי רב-תחומי, המתבסס על מסעות חקירה שערך בעקבות וילה קפרה, הידועה גם בשם "לה רוֹטוֹנדה", שבנה האדריכל האיטלקי אנדריאה פלאדיו במחצית השנייה של המאה ה-16 בפאתי העיר ויצ'נזה באיטליה, ובעקבות העתקים רבים שנבנו בהשראתה ברחבי העולם. ה"קובייה הלבנה" של אולם המוזיאון משמשת מעין "במה גדולה" למבנה הבימתי הלבן שהקים עפרת במרכזו, המשחזר את חלקו התחתון של מפלס המדרגות של לה רוטונדה כבמה ריקה, ומסמן את תוואי צורתו המושלמת של המבנה כולו. המבקרים מוזמנים להיכנס, בקבוצות קטנות, אל פנים המבנה. שם, בחדר עגול, משחזרת הקרנת וידיאו את ההתבוננות בחדרי הווילה ובנוף המקיף אותה. זהו למעשה מטא-נוף, עירוב של פנים וחוץ, הד להשתקפות שכפולו החוזר של המבנה המקורי ושלוחותיו, המציב את המתבונן מול רצפים חופפים ומקוטעים של זמן ומרחב.
המבקרים בתערוכה מוזמנים לשבת על הכיסאות הפזורים מסביב ולצפות בסרטי תיעוד וראיונות שערך האמן עם אנשים המתגוררים או עובדים במבנים הללו, בניסיון לברר את נסיבות שכפולו של המבנה; את גבולות המרחב הפרטי והציבורי; את ההתנהלות היומיומית בבית; ואת עבודות השימור והתחזוקה של המקום.


אסף עברון: רחוב בזל 54
האורנמנט והעיטור האדריכלי עומדים זה שנים במרכז חקירותיו של אסף עברון. בתערוכה מוצגים אלמנטים עיטוריים שנלקחו ממבנה הבטון הברוטליסטי של מוזיאון הרצליה (שתכנן משרד האדריכלים רכטר-זרחי-פרי בין 1965 ל-1975) ומסביבתו העירונית הקרובה. עברון גיבש קבוצה פיסולית שהיא ייחודית להרצליה אך בו בזמן גם לוכדת תבנית אסתטית האופיינית לעירוניות הפרברית בישראל של סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים למאה העשרים.
באלמנטים אלו ניתן לראות רגע של הבטחה באדריכלות הקבלנית הישראלית, שמיזג יחדיו קישוטיות עם הבטחה לפונקציונליות מתקדמת ונוחות פרברית, תוך שמירה על מידה של צניעות וישירות בלתי מהוקצעת; רגע שחלף זה מכבר לטובת אסתטיקה של "פרויקטי מגורים" ו"מגדלי יוקרה".

גיא גולדשטיין: Freigedank (החופשי במחשבותיו)
זוכה ראשון בפרס קשת לאמנות עכשווית
אוצר: לואיס גראצ'וס
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מתכבד להציג תערוכה ראשונה במסגרת פרס קשת לאמנות עכשווית, מייסודה של משפחת בר-גיל אבידן. קרן הפרס מתעתדת להעמיד במוזיאון אחת לשנתיים, במשך עשר שנים, תערוכה לאמן ישראלי שתיאצר בידי אוצר בינלאומי, במטרה לאפשר דיאלוג אמנותי.
הזוכה הראשון בפרס, גיא גולדשטיין, משתמש בקומפוזיציות המוזיקליות ובכתבים שפרסם המלחין הגרמני ריכרד ואגנר כנקודת מוצא לעבודתו, שמתפעלת את האסור והטאבו באופן מחושב על מנת להאיר את היחסים בין ממשל, דת וחברה. הוא בוחר כמקרה מבחן ביצירה מאת ריכרד ואגנר שהיא מהידועות ביותר לשמצה, ומטפל בה באופן שלא רק מזכיר את פשעי הגזענות ההיסטוריים באירופה, על ייחודם הנורא, אלא גם מתריע כנגד כל מניפולציה תעמולתית או צנזורה באמנות או בשמה. המיצב מצביע על הלהט האנטישמי כשזור ברקמת החיים של הרייך השלישי, ובתוך כך הוא בוחן במבט ביקורתי את הסכנה הטמונה בצנזורה תרבותית ובאפליה על בסיס שייכות לאומית, סוציו-פוליטית, או מגזרית.
האוצר לואיס גראצ'וס הוא בעל ניסיון עשיר בשדה האמנות העכשווית והמודרנית בארצות-הברית. הוא ניהל את הגלריה לאמנות אלברייט-נוקס בבפאלו, ניו-יורק, ואת מוזיאון סייט סנטה פה בניו-מקסיקו. כיום הוא מנהל את הקונטמפוררי אוסטין בטקסס, ובתפקיד זה הוביל פיתוח והרחבה משמעותיים של המוזיאון.

 

דנה יואלי: אולימפיה
תערוכתה של דנה יואלי היא הצבת וידיאו המורכבת משני חלקים: הקרנה דו-כיוונית ואובייקט של תיאטרון בובות. במיצב זה ממשיכה יואלי לבחון את האסתטיקה והאתיקה של מנגנוני הנצחה, שימור, זיכרון ואתוס לאומי, המגולמים באובייקטים ובטקסים הנהוגים בישראל. עיסוקה בנושא, שניכר כבר במיצבים פיסוליים קודמים שלה, נובע מתוך חוויותיה האישיות כבת למשפחה שכולה, אך לא פחות מכך מתודעת השותפות הקולקטיבית המעוצבת בישראל מגיל צעיר באמצעות מערכת החינוך ומוסדות הקהילה. העיסוק במנגנוני ההנצחה והשכול בפרויקט "אולימפיה” מתעלה מעל הממד האוטוביוגרפי ומציע מבט סמלי, רווי כאב וביקורת, על המרחב הישראלי, הממלכתי והקהילתי, שמצווה לזכור ולכבד את הנופלים, להזדהות עם אובדן המשפחות ולאמץ את הנרטיב ההרואי המגויס באמצעות הטקס והאנדרטה.


אוזיאש הופשטטר: דו-פרצופין
אוצרים: רות גולן וינון אביאור
אוזיאש הופשטטר (1994-1905, פולין), ניצול שואה, מוכר כ"אמן שואה" מוערך. הופשטטר ציווה את עזבונו למוזיאון הרצליה בתקופת ניהולו על ידי יואב דגון המנוח, והשניים אף הקימו תצוגת קבע של עבודותיו. למעלה משני עשורים מאוחר יותר חוזרים האוצרים ינון אביאור ורות גולן ליצירתו, באותו חדר תצוגה עצמו, ומוצאים בה פנים אחרות. בציורים האקספרסיביים המוצגים בתערוכה ניכרת חקירה כמעט כפייתית של הגוף האנושי ושל חיבורים גופניים שונים ומשונים, החוצים גבולות של גוף ומגדר; מפגשים שבהם גוף חודר לגוף, מכיל אותו או הופכו ליישות חדשה. בהתבוננות מבעד למושגי הפסיכואנליזה, טוענים האוצרים כי חוויותיו של הופשטטר בשואה, שחרגו מתחום המובן, הובילו אותו לחצות את כל גבולות הסמלי, לרבות גבולות הגוף, וכך ליצור ארוס בתחומו של מה שלאקאן מכנה "הממשי". בנקודת המפגש בין הסיפוק שתובע הדחף לבין דרישות המציאות, יש התענגות – הנאה המשולבת בכאב; הטיה מאפשרת חיים שמתרחשת בתוך תהליך של יצירה או המצאה.


נועה גור: דרכי נראוּת
בעבודתה "דרכי נראוּת" מתבוננת נועה גור בקרביו של המוזיאון, בחלקיו הנסתרים מהעין, ושם – דווקא שם – היא מאתרת מרחב אפשרי לערעור יחסי הכוחות המוטבעים בו; בעבודה מצולמים תלמידי אמנות בבית הספר היסודי ביאליק-רוגוזין בתל-אביב, שבו לומדים, בין השאר, ילדי פליטים ומהגרי עבודה רבים שמעמדם האזרחי אינו קבוע. גור מזמינה לא-אזרחים למוזיאון ונותנת בידם את הכוח להאיר ולהנפיש את העבודות שנגלות לעינינו. בכך היא מערערת את הפרפורמטיביות של יחסי הכוח, את מנגנון התצוגה ואת המבט שהללו מבקשים לשמר.

יעל בורשטיין: מוֹטוֹת
תערוכתה של יעל בורשטיין היא תצוגה מתומצתת של ארבעה אלמנטים אנכיים – מוֹטוֹת – הממוקמים על גבי במה לבנה, שמוצבת בתוך "הקובייה הלבנה" של חלל התצוגה המוזיאלי. המוטות עשויים מתכת דקה, מעובדים בעדינות, וניכרים בהם סימנים המאזכרים אובייקטים שונים. בורשטיין משליכה אל קדרה אחת את רוחות העבר של העולם העתיק ושל העולם המודרני כפרדיגמות שוות-ערך. היא מקימה אותן לתחייה ומקפיאה אותן מחדש במרחב המוזיאלי הלבן והריק, כקונסטרוקציה פואטית מורכבת ומלאת סתירות של מערכות ייצוג, הכורכות את הרוח והכוח בחומר.

יאיר ברק: לאחר מעשה
עבודתו של יאיר ברק קשורה לביקור שערך בסטודיו של אורי ליפשיץ, שנפטר ב-2011. ב-2016 ציין מוזיאון הרצליה לאמנות חמש שנים לפטירת האמן בתערוכת יחיד רחבת היקף מיצירותיו, ובכך החזיר אותו ואת יצירתו לתודעת הציבור. ברק הגיע אל הסטודיו של האמן, שאותו לא הכיר באופן אישי, לאחר מותו - לאחר מעשה. הוא ראה שם קיר העשוי כולו לוחות עץ מחוברים ועליהם אינספור סימני צבע וסימנים אחרים, ששימש בעבר כמצע לעבודתו של ליפשיץ, וידע מיד כי הוא מוכרח לעשות משהו בנוגע אליו. קיר התצלומים הגדול המוצג על קיר הבטון בכניסה למוזיאון, "לאחר מעשה (אנכי)", כמו משחזר את הקיר שנגלה לעיני ברק בסטודיו של ליפשיץ. חלוקת הפריימים המצולמים איננה חופפת את חלוקת לוחות העץ המחוברים, והתפרים בין הלוחות נגלים במבט קרוב בתצלומים. בעבודת הווידיאו "לאחר מעשה (אופקי)" נמהלים זה בזה המבט הארכיאולוגי, הרפואי והפורנזי. העבודות בוחנות את היחסים הנמתחים בין ציור, צילום ווידיאו; בין ממדים שונים של פעולה; בין סטטיות לבין תנועה. מעבר לכך, הן מעלה גם את המושג "פוסט-מורטם" – לאחר המוות. בכך ממשיכה התערוכה את עיסוקו המתמשך של ברק בנושא המוות וחלוף הזמן.

טל סלוצקר: עכשיו
בתערוכתו של סלוצקר נמתח קו בין "עכשיו" ל"אז" באמצעות מהלך מוזיאולוגי שמעגן את תצוגת עבודותיו במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בהקשרים אמנותיים-ביוגרפיים. עיגון זה מציב את פעולת הצגתה של תערוכה במוזיאון לא רק כמתן במה לתצוגה אלא כפתיחת מרחב דיאלוגי. בילדותו, התגוררה משפחתו של סלוצקר ברחוב הבנים, בסמוך למוזיאון הרצליה, וכך הזדמנו לביקורים קבועים ותכופים בתערוכותיו. בהשפעת ביקורו בתערוכת האמן זאכר שרמן ב-1995), החליט הילד טל סלוצקר להפוך את הציור לייעוד חייו, ולאמץ את שרמן כמורהו הראשון לציור. מתוך הקצוות גיבש סלוצקר מהלך אמנותי אינטנסיבי, טרוף חושים, רב-תחומי – שפה משלו, שדוחסת כישרון ציור וירטואוזי ועזות ביטוי, הכורכים את משיכתו העמוקה לציור קלאסי ואקספרסיבי ולתולדות האמנות יחד עם ניסיונות בטכניקות ובחומרים לא קונבנציונליים.

עפרי כנעני: התערבויות שימושיות במוזיאון
בתקופת מערך התערוכות הנוכחי תקיים עפרי כנעני שתי התערבויות במרחב של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. עבודתה "היום במוזיאון" מתייחסת לרכיב התיווך בתצוגה המוזיאלית באמצעות שלט הכוונה גנרי, המשמש דרך שגרה להודעות על אירועי המוזיאון. תחת הכותרת "היום במוזיאון" תמקם האמנית מדי יום משפטים שהיא מצטטת מתוך תרגילי הכנה שניתנו לתלמידים בבתי-ספר לאמנות לקראת ביקורם במוזיאון – משפטים פתוחים באופיים, המזמינים ומנחים למבט חקרני. פעולת התערבות נוספת של כנעני תיערך באמצעות חדירה לממשק המדריך הקולי של המוזיאון. העבודה “אם, אז, אחרת”, מאת עפרי כנעני ומאי זרחי, מזמינה את המבקרים להשתתף בכוריאוגרפיה גופנית במרחב המוזיאלי, וכך מזמנת התבוננות בלתי שגורה במוזיאון, בעצמם, ובמבקרים האחרים סביבם.

 


מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הבנים 4, הרצליה, טל' 955101109-
שעות פתיחה : ימים ב', ד', ו' ושבת 14:00-10:00 / ימים ג', ה' 20:00-16:00

www.herzliyamuseum.co.il

לפרטים נוספים: הדס שפירא, 050-8862743

 


תאריך 16/09/2017 20:00 23:00
כתובת רחוב הבנים 4 הרצליה
מיקום מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד
 הנהלת העירייה - רח' בן גוריון 22, הרצליה 4678525